בתא בחדר המורים ממתינה לכם מעטפה. אתם מודעים לזה, אבל מפחדים לפתוח. מפחדים להסתכל. מה ייצא משם הפעם? איך תצליחו לקרא את מה שכתוב שם?
שלום חברים אתם על "הצלצול הוא בשבילנו" הפודקאסט למורים החדשים. היום, פרק בו נפרק את הפחד לגורמים. בין השאר נעסוק בתלוש המשכורת התלוש מהמציאות, השחיקה המפחידה והנשר שהוא אימת המערכת. על פניו, הפרק הזה קצת "כבד" יותר, אבל אל חשש! לאורך כל הפוסט הזה יהיו לינקים נחוצים וטיפים מנצחים להביס את הפחד.
מהרגע בו לחשתי בקול רם שאני רוצה להיות מורה דאגו בסביבתי הקרובה להזהיר לגבי המשכורת הזעומה. זה לא סוד שמקצוע ההוראה לא נמצא בראש רשימת המרוויחים הגדולים של המשק ואפילו די רחוק משם. למרות שאיני כה נלהב מכסף באופן כללי וחושב שבחינוך יש סיפוק עצום ששום סכום לא יכול לכסות, אני מסכים ואומר זאת בקול רם – מורים צריכים להרוויח יותר. כדי לגדל דור מתחשב, אכפתי, נכון לעזור ומשמעותי צריך להשקיע בחינוך. ובשביל להשקיע בחינוך, צריך עובדי חינוך עם אידואלוגיה נכונה, עם רצון לחבק שינויים וכן… עם משכורת טובה שתוכל לקיים אותם בכבוד ולאורך זמן.
הרבה נדרש ממורים באופן כללי ובמיוחד בימים אלו. כשאנו נמצאים מהרגע הראשון תחת זכוכית מגדלת של תלמידים, הנהלה, פיקוח ומעקב של רשתות חברתיות והורים דואגים – נדמה שהסביבה שלנו תמיד רוויה בלחץ גדול. למורים חדשים זה קשה אפילו יותר. מעבר למשכורת הזעומה, ישנו את הרצון ללמוד ולהשתפשף במערכת משומנת שלא תמיד מקבלת באהבה שינויים. החלומות שנחלמים במכללות מתנפצים במציאות הקשה של רב בתי הספר. ויש לומר שגם די בצדק. משאבים, זמן, לחץ ופיקוח צמוד לא מאפשרים למורים חדשים להביע את עצמם לגמרי. לפחות לא ברב בתי הספר.
יש עוד הרבה פחדים שאפשר לדון עליהם ורב הנסתר על הגלוי, אבל אם יש לנו טיפ אחד מנצח עבורכם זה שאנחנו חייבים להתמודד מול הפחדים. בדיוק כמו שאנחנו שואפים ללמד את תלמידנו להתמודד מול מכשולים ולהפוך אזרחים פעילים ויצירתיים, כדאי שננהג אנו באותה הצורה וניקח אחריות על תנאינו וסביבתנו.
כמורה חדש, שמתי לב שבכל חודש תלוש המשכורת שלי נראה שונה לגמרי. בסה"כ חשבתי "הגיוני", הרי יש טיולים, אירועים מיוחדים, חגים וגם ימי מחלה. אך ככל שניסיתי להעמיק ולהבין את התלוש יותר – כך הבנתי פחות. קרנות השתלמות? פנסיה? וותק ומעמד? כל כך הרבה סעיפים וכל כך מעט מושג של ממש. בעודי מנסה להבין את התלוש עם חבריי לחדר המורים, ראיתי שגם כאלה שמלמדים שנים רבות לא מצליחים להסביר לי את התלוש וכמו משלימים עם הסיטואציה המעצבנת.
בתכנית דיברתי עם טלי חירותי סובר עורכת בעיתון הכלכלי "דה מרקר" שהסבירה לי יפה מדוע חשוב להבין את תלושי המשכורת. היא מספרת כי עניין המשכורות של המורים מלווה אותה שנים רבות, וזאת מהסיבה הפשוטה שישנם אנשים בדרגים גבוהים שרוצים שהמצב יישאר כך. דוגמא אחת שנתנה היא שעובדה שבארגוני המורים השונים אין ייצוג הולם של מורים חדשים והמרוויחים העיקרים במערכת הם המורים הוותיקים מאוד. המערכת מפחדת מהצערתה בדיוק מהסיבה הזאת – שמבינים שמשהו חייב להשתנות.
מהצד השני, אין הכוונה או חינוך לעסוק בכסף בחברה שלנו. בבתי הספר נמנעים מלדבר עם התלמידים על קריאת תלושי שכר או מושגים בסיסיים בכלכלה, כאלה שיוכלו לעזור להם להבין את חשבון הבנק שלהם, לחסוך או להוציא כסף בצורה מושכלת. האין-חינוך כלכלי הזה משפיע גם על האופן בו אנו המורים מדברים על המשכורות שלנו. גם כשכבר גילינו פגמים בתלושים, כמה מאיתנו ייצאו למלחמה על אותם שקלים אבודים? ועוד מתוך ידיעה שמדובר בהליך מסורבל, קשה וארוך עד מאוד.
בשביל לקבל מושג בסיסי ומוחשי יותר, הנה סרטון מטעם משרד החינוך במיוחד עבור עובדי הוראה. יש לציין שברשויות מסויימות התלוש ניתן מטעם הרשות המקומית ולכן התלוש עלול להיראות שונה. נסו להבין את התלוש כמה שיותר ובעיקר את מרכיביו המהותיים. אם אתם עדיין מבולבלים מהתלוש שלכם או ממש חייבים לבדוק האם התלושים התנהלו כשורה לאורך הזמן, מוזמנים לפנות לייעוצים מטעם אירגון או הסתדרות המורים או לגופים חיצוניים שמתמחים בבדיקת תלושי שכר.
מעבר לכסף (שמפחיד דיו) ישנו הפחד הבסיסי מלפרוש מהר. הלחץ הגדול והפרטים הקטנים מסיחים את דעתם של המורים בכלל והחדשים בפרט ואחוזי הנשר לא מעודדים. ישנו אגף במשרד החינוך שמתעסק במיוחד בנו – המורים החדשים ובין השאר גם בסוגיות הללו. ישבתי לשיח פתוח עם שרה זילברשטרום מ-האגף להתמחות וכניסה להוראה. היא הרגיעה אותי וסיפרה בהתרגשות על העשייה הרבה שיש באגף. כמו למשל תכניות חדשות לתיווך בין המכללות לבין השטח וחידוד תכניות ההכשרה להוראה. כאחד שסיים ממש לא מזמן את לימודיו, הייתי טעון בביקורות כלפי האופן בו הוכנתי לשטח ונדמה שללא עבודתי במסגרות הבלתי פורמליות, לא הייתי באמת יודע להתמודד עם סיטואציות קצה בבית הספר. הטיפ הכי טוב שקיבלתי משרה היה לדבוק בעשייה ולא לוותר. יצאתי מעודד מהשיחה לפחות מהעובדה שהם מודעים לבעיות ושיש מהלכים שנעשים בכדי לשנות. עדיין, צריך הרבה אנשים טובים מסביב כדי לחזק את הפעילות ולהשאיר את הקול שלנו – המורים החדשים – חזק ורועם.
אז מה היה לנו היום ילדים? הרבה פחדים שדיברנו עליהם בצורה גלויה ונכונה. שינויים לא נעשים ביום אחד וכדי שיקרו אנחנו חייבים להיות נוכחים ולהשמיע את קולנו. אז אם כבר בחרתם בהוראה מהסיבות הנכונות, השמיעו את קולכם והילחמו על זכויותיכם. רק כך, ניצור סביבה הוגנת ושוויונית עבור מורים בכלל ומורים חדשים בפרט.
