רבי שמעון מגלה את 'הזוהר' הקדוש
רבי שמעון הפך להיות אחד מגדולי התורה. כשהגיע ליומו האחרון על פני האדמה, הוא כינס סביבו את תלמידיו וביקש מהם להקשיב היטב לדבריו.
הזוהר (ג, רצא, ב) מתאר את האירוע:
רבי שמעון היה כל אותו היום במצב נבואי, כשהוא חושף את הסודות המיסטיים העמוקים של התורה. הוא אמר לתלמידיו:
והרי דברים קדושים, שלא גיליתם עד עתה, ברצוני לגלותם… שלא יאמרו כי בחסרון הסתלקתי מן העולם…
עד עכשיו החזקתי את כל הסודות קרוב לליבי – אבל כעת, לפני שאני עוזב את העולם, אני רוצה לגלות אותם לכולם.
רבי אבא תלמידו, שקיבל עליו את המשימה לכתוב את דבריו של רבי שמעון, סיפר: "ולא הרימותי ראשי, שהאור היה כל כך גדול שלא יכולתי להסתכל… כל אותו היום לא פסקה האש מן הבית ולא היה מי שהתקרב אליו, שלא יכלו לגשת אליו, שהאור והאש היו סביבו…" ובסופו של היום, לאחר שנסתלקה האש, ראה רבי אבא את רבי שמעון, שנפטר מהעולם. "כשהוא שוכב על ימינו, מעוטף [בטלית] ופניו שוחקות."
מדוע הקיפו את רבי שמעון אש ואור? משום שהתורה הושוותה לאש (ומכאן השם "אש התורה"). אש היא דבר פיזי שהופך חומר לאנרגיה. כך גם התורה מלמדת אותנו, כיצד להפוך את העולם החומרי לאנרגיה רוחנית ובעצם, גם יצירתו הקבלית של רבי שמעון, "הזוהר" – נקראת על שם קרינתו של האור.
