רבי שמעון בר יוחאי היה תנא שזהו כינוי למורה על חכם שחי בתקופת המשנה או מוזכר במשנה (מאה ה-1 וה-2). שמו מוזכר בהלכות רבות בכל התחומים וגם ספר הזוהר מיוחס לו. מכאן רואים שהיה רשב"י בקי גם בתורת הנגלה וגם בתורת הנסתר. רבי שמעון היה תלמידו של רבי עקיבא (כן, אותו רבי עקיבא ממרד כוכבא) עד שזה הוצא להורג על ידי הרומאים מפני שלימד תורה.
רבי שמעון ומורו רבי עקיבא השתייכו לזרם החכמים שצידדו בהתנגדות אקטיבית לאימפריה הרומית. מספרים על הרשב"י שהתבטא כנגד הרומאים בפני קבוצת חכמים. שמע זאת אדם אחד שהעביר את הדברים לשלטון הרומי. הרומאים החליטו לדון את רבי שמעון למיתה והוא נאלץ לברוח ולהסתתר מעיניהם. רבי שמעון ובנו אלעזר ברחו למערה בצפון הארץ (באזור פקיעין). בבריחתם לא נטלו עמם דבר ורק בזכות שני ניסים הצליחו להתקיים במשך שנות שהותם באותה מערה: מעיין מים, שפרץ ועלה בפתח המערה ולצדו עץ חרובים מניב פירות.
כמה אחוזים מהמציאות אנחנו באמת רואים?
בזמן השהות במערה לא היו לרבי שמעון ובנו בגדים להחלפה. האב ובנו רצו לשמור על הבגדים שברשותם, על מנת שיוכלו להיות לבושים באופן מכובד בזמן התפילה. לכן חפר כל אחד מהם בור באדמה, פשט את בגדיו וכיסה עצמו בעפר עד לצווארו. במשך כל היום הם עסקו בלימוד התורה, כשהם טמונים באדמה ורק כאשר הגיע זמן התפילה, הם היו מנערים מעליהם את העפר, לובשים את בגדיהם, עומדים להתפלל – וחוזרים אל האדמה.
רבי שמעון ובנו נשארו במערה במשך שנים עשר שנים, כשהם מנותקים לחלוטין מהוויות העולם ועסקו רק בלימוד תורה. והנה הגיע היום הגדול, אליהו הנביא הגיע אל המערה ובישר להם על מותו של הקיסר הרומי. על פי חוקי אותה תקופה, יחד עם מותו של הקיסר והתמנותו של הקיסר הבא, התקבלה "חנינה כללית" והגזירה נגד רבי שמעון בטלה. כאשר יצאו רבי שמעון ובנו מהמערה נתקלו בחבורת איכרים עובדים בשדה. לאחר שנות התעלות רוחנית במערה לא יכול היה רבי שמעון לסבול מראה של יהודים, המבזבזים את זמנם בדברים גשמיים, במקום לעסוק בלימוד התורה. "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!" קרא רבי שמעון בכאב ומיד, מעוצמת קדושתו הרוחנית, נשרפו וחלפו מן העולם כל אותם איכרים שעליהם הביט. באותו זמן יצאה בת קול מהשמיים וקראה: "להחריב עולמי יצאתם?! חיזרו למערתכם!"
השניים חזרו אל המערה וישבו בה שנים-עשר חודשים נוספים, על מנת ללמוד טוב יותר כיצד לשלוט בכוחותיהם הרוחניים. לאחר שנה, נשמעה בת קול שנייה שאמרה: "צאו ממערתכם". שוב יצאו רבי שמעון ובנו אל העולם הפתוח ושוב ראו אנשים עוסקים בחיי העולם הזה. הם אמנם הצטערו, אבל שלטו ברגשותיהם. היה זה יום שישי אחר הצהריים והנה הבחינו בזקן, שרץ עם שני ענפים של הדס. "לאן אתה הולך עם הבשמים האלה?" שאלו אותו. "זה לכבוד שבת" אמר האיש. "אז למה לך שני ענפים?" הם המשיכו לשאול. "האחד כנגד 'שמור' והשני כנגד 'זכור' " הוא אמר, בהתייחסו לשני האספקטים של שמירת השבת בעשרת הדברות.
כששמע זאת רבי שמעון הוא פנה אל בנו ואמר בהתפעלות: "ראה כמה חביבות מצוות על ישראל!" השבת הוא יום בעולם הגשמי, אשר מגשר בינו לבין העולם הרוחני. בשבת, אפילו השאיפות הגשמיות ביותר, כמו ארוחה טעימה או שנת צהריים, נושאות בחובן רמה מיוחדת של קדושה.
