שיעורי אימוץ בעלי החיים בישראל נמוכים וכתוצאה מכך המכלאות ברחבי הארץ נאלצות להרדים למעלה מ 100,000 כלבים בכל שנה.
לפחות 50% מהכלבים המורדמים הם בעלי חיים בריאים, בעלי חיים שללא בית חם פשוט הומתו. אבל לחלק מהכלבים קורה נס של ממש.
בקיבוץ להבות הבשן בגולן, קיימת למעלה מ 20 שנה כלבייה פרטית הנקראת "כלביית הבשן".
אחראית הכלבייה היא אישה פעלתנית בשם ג'נט הנסן.
ג'נט נולדה בקנדה, הגיעה לקיבוץ להבות הבשן בשנת 1978 כמתנדבת ובהמשך החליטה לעשות עלייה ולהישאר בארץ. מאז, ג'נט חיה ונושמת את כלביית הבשן. את מיטב שנותיה ג'נט העניקה במסירות לכלבים, ויתרה על חייה הפרטיים ועל הקמת משפחה והכל במטרה להציל את הכלבים מגורל אכזר.
היא מטפלת בכלבים שהוזנחו וננטשו, עד שמגיעים האנשים הנכונים שבוחרים לאמץ אותם. בחסותה למעלה מ- 200 כלבים, לכן את נביחות הכלבים שומעים בלי בסוף. הכלבים חיים בצפיפות בתוך הכלובים בתנאים לא פשוטים ולמרות הכמות הרבה והקושי לטפל בכולם, כל כלב מקבל את היחס החם המגיע לו.
הוצאות הכלבייה ברובן ממומנות מכספיה וחסכונותיה של ג'נט והיא עסוקה שעות רבות באלתורים של מזון, כלובים ושאר צרכים המייחדים הולכים על ארבע.
בשנת 2004 כלביית הבשן הפכה לעמותה והחלה לקבל תמיכה כלכלית מהממשלה ומהמשרד לאיכות הסביבה.
ביחד עם ג'נט עובדים כשלושה מתנדבים מארצות שונות.
המתנדבים בדומה לג'נט התאהבו בכלבים ובעקבות כך הם החליטו לעשות עלייה, להצטרף לג'נט ולתת את כל כולם בשביל הכלבים.
אם אני אסע הביתה ואראה כלב על הכביש אין מצב שאני לא אעצור, זה כבר חלק ממני ובגלל זה הקמתי את המקום
כולם עובדים במשך שעות ארוכות- בקיץ החם, בחורף הגשום ובכל מצב רק למען איכות חייהם של הכלבים שניצלו.
הצוות שואף להקים בעתיד כלבייה משודרגת- המבוססת על עקרונות אקולוגיים, עם כלובים מרווחים ונאותים. אך בשלב זה אין לעמותה את האמצעים להגשים את החלום הזה.
כששאלנו את ג'נט איך היא התחילה? זאת הייתה תשובתה: "התחלתי עם כלב אחד- לא היה לי מקום לשים אותו בבית כי הוא היה גדול ולי בבית היו שישה כלבים קטנים, אז הבאתי אותו שישמור על הטרקטורים בפרדס שעליו הייתי אחראית.
בגלל שהיה פה כלב אחד אנשים התחילו להשאיר פה עוד כלבים ולאט לאט הטרקטורים יצאו מהפרדס כדי לפנות מקום לכלבים וככה זה התחיל".
"מאז אנחנו בונים כלוב על כלוב לפי גודלם וסוגם של הכלבים המגיעים אלינו" היא מוספיה בעיניים נוצצות.
"לפעמים זה כל כך מתיש, גם לדבר עם האנשים וגם העבודה עצמה אבל אם אני אסע הביתה ואראה כלב על הכביש אין מצב שאני לא אעצור, זה כבר חלק ממני ובגלל זה הקמתי את המקום"!
לדבריה, "אנחנו לא הולכים ברחוב ומחפשים כלבים נטושים, אבל מבלי שנרצה אנחנו מוצאים אותם זרוקים בכל מיני מקומות והמבטים שלהם קורעים את הלב ואי אפשר לא לקחת אותם גם אם אנחנו יודעים שאין מקום".
"אנחנו מחסנים, מסרסים ומעקרים את כולם, מעניקים להם מחסה ותחושת אהבה ונותנים להם את המקסימום שאנחנו יכולים עד שמאמצים אותם".
לפי מה את מחליטה למי לתת כלב לאימוץ? "לפי התנאים בבית. כלומר, אם יש חצר זה טוב אבל אם מתכוונים לקשור את הכלב בחצר כל הזמן כי אין בבית מי שישחק איתו וידאג לו אז לא נותנים".
כלבים צריכים התייחסות, בשביל מה להחזיק כלב אם הבעלים אף פעם לא בבית?
ולגבי אנשים שקונים כלבים, ג'נט טוענת: "מי שקונה כלב אין לו לב, הוא לא אוהב כלבים והוא חושב יותר על עצמו מאשר על הכלב".
כאשר מחליטים להביא כלב למשפחה בעצם מחליטים על קבלת בן משפחה חדש- חבר שילווה אותנו ואנחנו אותו. מישהו שיצחיק אותנו. מישהו שיהיה אתנו ברגעים הטובים ובזמנים קשים. מישהו שנדאג לו גם אם הוא יחלה ונטפל בו עד יומו האחרון. לא סתם אומרים שכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם.
אם תיכנסו לאתר הכלבייה או לעמוד הפייסבוק, תוכלו להכיר את האנשים שפועלים מאחורי הקלעים, לקרוא את סיפורם של האנשים שכבר אימצו ויותר מזה לקרוא ולהכיר את הכלבים שזקוקים לאהבתנו.
אנא מכם, עזרו לג'נט להמשיך לפעול למען בעלי החיים ובואו לאמץ חבר אמיתי, חבר לחיים.
