חלקים מתוך יומן: התחלתי לצלם בחושך כמעט מוחלט את הבית. הבית שהכרתי כל חיי הציג לי פתאום צורה, תוכן ורגשות אחרים, כאילו לא הכרתי אותו עד אותו הרגע. הבית היה שלם בדיוק כמו בזיכרון שלי. לא היה חסר בו דבר ואפילו הכיריים של סבתא במטבח שכל כך אהבה היו עדיין מלוכלכות משאריות האוכל שבישלה. מיד לאחר הצילומים בבית של סבתא נסעתי לבקר אותה בבית החולים. שם כבר התחלתי לזהות את הקושי שלה לנשום, לאכול ואפילו לחייך. היא הייתה כבויה כמו שלא הכרתי אותה אף פעם.
יום שני בערב, 26 במאי 2021. אני נמצאת במשמרת בסופר פארם כהרגלי ומקבלת מאמא שלי הודעה מוזרה: "תגיעי הביתה ותתקשרי אליי, אל תהיי לבד". תהיתי מאיפה מגיעה הבקשה המוזרה של אמא שלי לדבר איתה ולא להיות לבד, מה זה אומר? לא הרבה זמן אחר כך, משהו בי אמר לי להיכנס לפייסבוק ולראות מה קורה בעולם. פוסט כואב של אבא שלי עורר את חרדת ליבי "לא משנה באיזה גיל נהיה, תמיד נזדקק לאמא, מתפלל עבורך אמא, שתחזרי בריאה הביתה". חששתי. ואחרי הפרסום של אבא שלי כבר תיארתי לעצמי שהשיחה עם אמא לא תהיה קלה.
