עמדת מהצד. הסתכלת. בשקט. אתה היית הבחור הזה שתמיד חשב שהוא יפעל, אבל ברגע
האמת לא הוציא מילה.
"גיבור". אמא תמיד הייתה אומרת. ״לוחם שלי, חזרת הביתה״. כל סופ"ש אותו הדבר. גיבור. אחיך
הקטן היה מספר לכל החברים שלו. גיבור. ככה הם קוראים לזה. "גיבור".
הוא הוריד לה את החולצה. אתה ראית שהיא מפחדת. שתקת. ״לא״, היא התנגדה. ״לא״.
היא בעטה בכל הכוח. הוא תפס לה את הידיים. הוא חזק ממנה, היא ידעה. ״לא״! ניסתה
להשתחרר. הוא זרק אותה על הרצפה.
כאב לה, אתה הרגשת. ראית את הדמעה שטיילה באיטיות על הלחי שלה. ״אל תוותרי עכשיו״,
מלמלת בינך לבינך. ידעת שאין לה עוד כוח. היא קפאה.
הוא קרע לה את המכנסיים. היא התקפלה לרגע. הוא ליטף אותה. העביר את ידו על צווארה. על
חזה. כמעט והרגשת את המחנק בגרונה. השפלת את המבט. חשבת שאולי ככה הכל יפסק.
הגנבת מבטים. שתקת.
הוא נכנס. היא נשכה את השפתיים. כאב לה. אתה ידעת. היא מאמינה באהבה, זכרת. אבל ברגע
הזה הוא שאב ממנה כל פיסה מליבה.
הוא התענג. הוא נהנה. היא גססה מבפנים. הכל בער. היא עצרה את הנשימה בתקווה שהלב
יפסיק לפעום. שהכל ייעצר. ייגמר.
״אחי זה היה מטורף, בוא נעוף מכאן״.
אתה הסתכלת עליו. הוא סימן לך לבוא. צעדתם. בדממה. היא הביטה בך, בעיניים חלולות. היא
שכבה שם. על הרצפה. ערומה. שבורה. פצועה לנצח.
ואתה? אתה הבחור הזה שחשב שישמור על כולם, אבל ברגע האמת שתק. "גיבור".
***
