קין

היה אפשר לשמוע בטון ובמהירות של השאלה שהוא לא באמת חיכה לתשובה, זאת הייתה
שאלה לפרוטוקול בלבד. "בוא שנייה," קרא אחד השוטרים מהחדר של קין והבל. השוטר מהחדר
הראה לשוטר השני שני יומנים. על האחד היה כתוב "קין" ועל השני "סנוב מזדיין". "שאני אשאל
את האבא אם מישהו בשם סנוב מזדיין גר כאן מתישהו?" השוטר השני צחק. "אידיוט".
אני זוכר מקרה אחד מכיתה ב,' אבא בא לאסוף אותי ואת אחי מבית הספר. ישבנו אני
והוא במושב האחורי, ואבא שאל איך היה בבית הספר. אני סיפרתי לאבא על יומי, והוא
הקשיב. כשקין התחיל את הסיפור שלו, אבא ענה לשיחת טלפון מחבר שלו, משה. אני
הסתכלתי על הפנים של קין כשנאלץ להפסיק לדבר. הוא הבין את אבא. הוא היה ילד
חכם, הוא ידע שאבא מקשיב לו רק מנימוס, וששיחה עם חברו כנראה יותר חשובה.
העולם לא נוצר בשבילי, אני רק נספח. תמיד אני זה שצריך להבין או לוותר. אני תמיד הייתי
הילד שאמור להתלהב מהמילים "ילד גדול" או "בוגר", כשאמא הפילה עליי מטלות שלא רציתי
לעשות, ואז לעשות אותן בכל זאת, כי היא הצליחה לשכנע אותי עם ההכרה במעשיי הבוגרים.
הוא לא היה נער רגיל. הוא היה מתבודד, מסכן, מרחם על עצמו. תמיד תהיתי מה עובר
לו בראש. פחדתי עליו, לא רציתי שהוא יעשה מעשה נואש כלשהו. שאלתי את אמא
מה לא בסדר עם קין. היא היתממה: "מה לא בסדר עם קין? הכל בסדר". הבנתי את
אמא. היא חשבה שאין בעיה כל עוד היא לא מכירה בעובדה שיש בעיה. מטומטמת…
לקין היו שני חברים. כשהם היו בני 19 , הם נסעו ערב אחד ל"פורום", מועדון בבאר שבע. קין
היה הנהג התורן, אבל גם הוא שתה. הם נסעו חזרה הביתה בשלוש בבוקר. כל הכבישים היו
חשוכים והיה נדמה שהנהגים היחידים על הכביש היו אלה מה"פורום". לא היה נהג אחד פיקח
על הכביש באותה שעה בישראל. קין סטה לשוליים מספר פעמים וכמעט נרדם על ההגה. הוא
עצר את האוטו בשולי הדרך. חבריו גערו בו: "מה אתה עושה? אני רוצה הביתה, אני עייף". "נישן
באוטו, אני שיכור מידי, אני פוחד לעשות תאונה" הוא ענה. "אתה לא שיכור, אתה כוסית" אמר לו
אחד החברים, והשני צחק. הם ישנו בשולי הכביש בין באר שבע לתל אביב, ושבו הביתה בבוקר.
הבל קיבל השבוע הצטיינות. איך הוא מלקק לכולם, אני שונא אותו. כולו עם פרצוף
יוקרתי שמחייך למרצים ומהנהן בנימוס. הוא חזר הביתה אחרי זה עם חברה שלו. כמובן
שההורים בירכו אותו ונישקו אותו כאילו היה נשיא ארה"ב. וחברה שלו.. איך היא עומדת
בכל גועל הנפש הזה? היא דווקא נראית טוב, וזה מה שהכי מבאס. למה את צריכה לצאת
דווקא איתו? ככה לבזבז את היופי שלך? תצאי איתי, יא בת זונה. אולי אני לא יפה כמו הבל
היפיפה שלך, ואולי אני לא מוציא הצטיינות בתואר. אבל לי אין זמן להצטיין. אני, בניגוד
אליו, עובד הרבה. נראה את הבל פותח ספר אחרי משמרת סגירה בשלוש בבוקר.
המבט שבו קין הסתכל עליי כשבאתי הביתה אחרי הטקס לא היה מבט של פרגון. ראיתי צער
בעיניים שלו. זה היה מסוג המבטים שאומרים כל כך הרבה בעזרת כל כך מעט שרירי פנים. מבט
ריק מתוכן ומלא בו זמנית. מלא כי הוא שמן… לא באמת, סתם צחקתי. הוא רק קצת מלא, אני לא
הייתי מכנה אותו שמן. הדרך שבה הוא הסתכל עליי, על יסמין ועל ההורים גרמה לו להיראות כמו
מבקר קולנוע שמנסה לבחון את הסיטואציה מבחוץ מנקודת מבט אובייקטיבית ככל האפשר, כדי
לא להיות מעורב רגשית בסרט. כמבקר קולנוע זה מצוין, אבל אנחנו קיימים במציאות, לא בקולנוע.
ערב אחד, אחרי ארוחת הערב, ההורים היו צריכים הסעה לשדה התעופה. התנדבתי לקחת אותם.
קין נשאר בבית לבד. הוא ישב לראות טלוויזיה כשלפתע שמע דפיקות בדלת. הוא קם לפתוח את
הדלת. יסמין עמדה בפתחה. היא שאלה אם הבל נמצא. הוא ענה לה שהוא יחזור עוד שעתיים
בערך, ושאל אם היא רוצה להיכנס בינתיים. יסמין נכנסה וישבה לראות טלוויזיה עם קין. הם דיברו
על הלימודים של קין ועל העבודה שלה. זאת הייתה השיחה הראשונה המשמעותית של קין ויסמין,
ולא כמו יתר השיחות, היא לא הסתכמה בשאלות נימוס ונפנופים הדדיים. הסרט "אישה יפה" הוצג
בטלוויזיה. "וואו, איך אני אוהבת את הסרט הזה". אמרה יסמין. "ברור, כי את אישה יפה, את יכולה
להזדהות". קין השיב, ויסמין צחקה. קין נעל מבטו על המסך, הוא הכריח את עצמו לא להסתכל
על יסמין, זה יהיה לו מביך, אבל היא הייתה יפה מידי בשביל לא לפזול לכיוונה מידי פעם. הוא
ראה את קצות שערותיה הבלונדיניות בזווית העין שלו, והיה לו קשה להתרכז. הוא חשב על חבריו
ללימודים שנוגעים לידידות שלהם בשיער, והידידות האלה שתמיד היו אומרות: "יואו, איזה כיף,
אתה עושה לי קיצי". ככה הוא שכנע את עצמו לגעת ליסמין בשיער. היא חייכה. הוא המשיך להעביר
את ידו על שערותיה, והיא עצרה את נשימתה בכל פעם שידו התקרבה אל פניה. בדיוק אז חזרתי
הביתה. בשביל יסמין זה היה לעלות מעל לפני הים אחרי 30 שניות מתחת למים. חייכתי כשראיתי
את יסמין. "מה קורה, אירחת לה חברה?" שאלתי. "כן, ראינו אישה יפה" קין השיב. יסמין חייכה.
באמת שהרגשתי רע עם זה אחר כך, אבל בתכלס לא קרה כלום. ראינו "אישה יפה", זה הכל.
טוב, אני ראיתי שתי נשים יפות. אז נגעתי לה בשיער, מה כבר קרה? הבל בטח שואל אותה אם זה
בסדר לפני כל פעם שהוא מנשק אותה. מסכנה, היה לה מוזר פתאום לראות מה זה גבר אמיתי.
חזרתי מאוחר מיסמין יום אחד, וגיליתי את קין שרוע על המיטה שלו עם ג'וינט ביד. הוא היה עייף,
והוא סינן לעברי מיני חצאי משפטים, תמיד עם קללות, תמיד כלפיי. לא ידעתי מה לעשות איתו.
פשוט ישבתי לידו עד שהוא נרדם. כשהתעוררנו, הוא דיבר איתי כאילו כלום. פחדתי ממנו באותה
תקופה, הוא נהיה בן אדם לא צפוי. אחרי ארוחת הבוקר שיחקנו פיפא באקס בוקס. אני הייתי ריאל
מדריד והוא ברצלונה, כרגיל. "אני אזיין אותך הפעם, אתה לא תנצח, שמעת?" הוא אמר. "בסדר
קין, בסדר". אני ניצחתי. בד"כ הוא מתרגז. פעם אחת הוא אפילו זרק את השלט בעצבים על
הרצפה, והיינו צריכים לקנות חדש, אבל הפעם הוא לא התעצבן. הוא רק אמר "שיט". והלך לאכול.
אני כל הזמן שומע את אלוהים שואל אותי: "איפה אחיך קין?", אבל אני בכלל לא מאמין באלוהים.
***