כל תרגום הוא גם פרשנות של יצירה ספרותית. ל"אולר" (1898)יש ארבעה תרגומים לעברית: של ח"נ ביאליק, י"ד ברקוביץ, אריה אהרוני ואוריאל אופק. הכיתה הישראלית השוותה בין התרגומים, בחנה את ההכרעות התרגומיות והכינה תרגום עדכני. הכיתה בשווייץ יצרה תרגום ראשון של הסיפור לגרמנית, בבחינת יש מאין.
באמצעות שיח רב–לשוני (ביידיש, אנגלית, עברית וגרמנית) ובין–תקופתי (בין המאה ה-19 למאה ה– 21) למדו הסטודנטים את יצירתו הגאונית והמצחיקה של גדול סופרי היידיש. הקורס זימן חוויה בינלאומית, פיתוח יצירתי, הרחבת אופקים, כמו גם התנסות בפדגוגיות חדשניות.
הכיתה הישראלית למדה את סיפורי טביה החולב ו"האולר" באמצעות חקירת טקסטים וצילומים היסטוריים, ויצרה תרגום וצילומים לוקליים המפרשים את היצירות. הכיתה השתתפה ביום העיון "מוטל, טופל'ה וטוביה על הגג" במכללת לוינסקי וציינה את יום הולדתו ויום השנה למותו של שלום עליכם, שבאופן מיסטי חלו בדיוק בשיעור הראשון ובשיעור לפני האחרון!
בהמשך פגשה הכיתה את ד"ר שפרה קופרמן שלימדה אותם את יסודות התעתיק ביידיש, ואת ד"ר רועי גרינוולד שהציג על פרשנות פסיכואנליטית ל"אולר". בנוסף לתרגום, יצרו הסטודנטים יחידות הוראה לתלמידי בית ספר על-יסודי. לשיעור האחרון בקורס כל סטודנט/ית הביא/ה חפץ אישי שמגלם סוד, זכרון כואב, בושה או אשמה, ושהי/תה רוצה לשכוח ממנו לעולמים. הסטודנטים התוודעו לפרקטיקת ההטמנה האמנותית שפיתח דב אור-נר ואיתרו את ההטמנה שערך בשטח המכללה ב 1978 ("טלגרפיטי לשלום"). החפצים המבישים נקברו כמחווה להטמנת האולר בסיפורו של שלום עליכם.
הכיתה בשווייץ ערכה סיור במוזיאון באזל לאמנות, בו בחנה את תפיסת הילדות במאה ה-19 והקשר בינה לבין הערכים בסיפורי שלום עליכם. הכיתה גם ביקרה בבאדנוויילר, עיירת הנופש ביער השחור שבה שהה שלום עליכם בקיץ 1911-1910. לסיום תהליך הלימוד המחיזה הכיתה את "האולר" והעלתה מופע תיאטרון. התרגום שיצרו הסטודנטים ישמש כבסיס לתכנית ללימוד ספרות יידיש ותרבותה בבתי ספר תיכוניים בשווייץ, בתכנית שינחו סטודנטים בוגרי הקורס.
על אף הקרבה הלשונית שבין הגרמנית והעברית ליידיש, היווה התרגום משימה לא פשוטה. שפתו רוויית האידיומים של שלום עליכם מערימה קשיים בפני כל מתרגם, על אחת כמה וכמה על סטודנטים צעירים ללא ניסיון קודם בתרגום. "האולר" מתאר את החברה היהודית–מסורתית בת הזמן, אולם זהו טקסט חילוני–מהפכני החושף קונפליקטים אוניברסליים. המתח הזה מגולם כבר במשפט הפותח: "הערט אידישע קינדער", אותו ניתן לתרגם כ"הקשיבו ילדים", או כ"הקשיבו ילדים יהודיים".
כמו ברבים מספוריו של שלום עליכם, מפציעה גם ב"אולר" דמותו של יהודי חילוני, המכונה ה"גרמני". תרגום דבריו תוך שמירה על הייחוד הלשוני היה אחד האתגרים איתם התמודדו הסטודנטים. בכדי להגיע למסר האוניברסלי, היה צורך בהכרת המעטפת היהודית של הטקסט. משפט כגון : "װי אַזוי קריכען איהם ניט אויס די האָר פֿונ׳ם נאַקעטען קאָפּ", שמילולית פירושו: "ואיך זה ששערותיו אינן נושרות מהראש הקירח", מתייחס בהקשרו היהודי לראשו המגולה, ללא כיפה, של "הגרמני". באופן סמלי, כותרת הסיפור בכיתה הישראלית נותרה "האולר", ואילו הכיתה בשווייץ העדיפה את לשון ההקטנה בה נקט שלום עליכם ובחרה בכותרת: "סכין קטנה" (או סכינונת).
