״כן בבקשה״, אמר הפקיד. הגיע תורי. בלעתי רוק, והתקדמתי כמה צעדים. ״ש…שלום״ אמרתי וניסיתי לחייך, אבל לא ממש הצלחתי. הייתי כל כך לחוץ, למרות שלא הייתה לי סיבה. כל חיי ניסיתי להיות אדם שומר חוק. נסעתי במהירות המותרת בכביש, לעולם לא חניתי באדום לבן, תמיד שילמתי חשבון חשמל בזמן, אף פעם לא נתתי אגרוף לאף אחד. ניסיתי להיות אדם טוב עד כמה שאפשר. עזרתי לחברים כשהיו זקוקים לי, התנדבתי לטפל בילדים שלקו באוטיזם, תרמתי משלוחי מנות לחיילים ואפילו עזרתי פעם אחת לזקנה לחצות את הכביש.
הפקיד פתח את התיקייה שלי, והסתכל עליי. היו שם הרבה דפים. הוא רפרף בהם כמה שניות, הביט בי שוב, רשם משהו בדף שלו וסגר את התיקייה. ״ג.ע. הבא בתור״. ״יש!!!!!!!״ צעקתי בקולי קולות. כולם מסביב הסתכלו עליי, אבל הייתי כל כך מאושר שלא היה איכפת לי. ״בוא איתי בבקשה״ אמר לי אחד ה'מ-מים' בחיוך. בכניסה למעלית עמד 'מ' נוסף. הוא היה מבוהל ומהוסס. בטח מתלמד, חשבתי. ״קח אותו למעלה בבקשה״. ״א..א..אוקיי… רק איפה זה בדיוק? פ..פשוט זה היום הראשון שלי״. ידעתי, הוא חדש פה, מיד רואים. הוא נראה שונה מהאחרים, הכנפיים שלו היו הרבה יותר קטנות. ״אתה תמצא את זה מהר, אל תדאג. אתם עולים למעלה, יוצאים מהמעלית ופונים שמאלה, ממשיכים במסדרון, וכשמגיעים למשרד של הבוס – פונים ימינה. אתם תראו את הכניסה, אי אפשר לפספס״.
״אוקיי… בוא, בוא תיכנס״ אמר לי המתלמד. נכנסנו יחד למעלית. היו שם רק שני לחצנים. באחד סומן חץ כלפי מעלה, ובאחר – למטה. המתלמד לחץ על אחד הלחצנים.
דלת המעלית החלה להסגר, אך פתאום נפתחה שוב. ״יש פה כמה 'ג – ימלים' – קח אותם למטה קודם״, אמר ה'מ' האחראי. ״'גי – מלים'?? אמממ.. אוקיי.. בואו״.
שלושה אנשים נכנסו למעלית. הם נראו זועמים. קצת חששתי, אני מודה. הם הסתכלו עליי ואחד מהם שאל: ״אתה למעלה נכון?״ ״אההה… כן..״ עניתי בלחש. ״בטח למעלה, הוא נראה לך אחד שיקחו למטה?״ גיחך אחד מהם. המתלמד לחץ על הכפתור עם החץ למטה, והמעלית החלה לרדת. חששתי קצת משלושת הבחורים, ונצמדתי לדופן המעלית, קרוב למתלמד. הוא בטח יגן עליי אם יקרה משהו, הרי למלאכים אמורים להיות כוחות מיוחדים, הרגעתי את עצמי.
״זה לא פייר!! מה כבר עשינו? אני לא מבין! כולה עשיתי חרם על אילנית שוורץ מכיתה ה2, שנתיים אף אחד לא דיבר איתה, ביג פאקינג דיל!״
״מה, זהו? רק בגלל זה שולחים אותך למטה??״
״לא יודע אחי, אולי עוד כמה דברים, אבל לא רצחתי אף אחד אני נשבע לך. לא אנסתי, לא רצחתי. על מה גיהינום??״
״אהה.. אתה הכית את גרושתך לא?״ אמר המתלמד. ״ש..שברת לה את האף כמה פעמים, וגם ראיתי ש…״
״שתוק!!! או שאני אשבור גם לך את האף! או אולי את הכנף הקטנה שלך! מה זה הגודל הזה, מה נשאר רק אקסטרה סמול כשהזמנתם מידות?״ שלושתם צחקו, והמתלמד חייך במבוכה. ״אאא.. אני פשוט חדש פה ו…״
״הופההה! יש פה טירון,״ אמר הבחור הגבוה מבין השניים. ״תקשיב, טירון, אנחנו רוצים לעלות למעלה״. ״כן, קח אותנו למעלה, אנחנו רוצים להצטרף אליו״ אמר השלישי, והצביע עליי. נבהלתי. נצמדתי עוד יותר לדופן המעלית.
״אההה.. זה לא אפשרי לצערי״ אמר המתלמד. ראיתי שהוא מאוד מבוהל.
פתאום אחד מהם, (זה שהכה את אשתו) התקרב אלינו, ונקש בחזקה על אחד הלחצנים. ״אנחנו עולים למעלה״ הוא אמר למתלמד, והמשיך להטיח את כף היד בכפתור.
״ת… תפסיק בבקשה״ אמר ה'מ' המבוהל, אבל הוא לא הקשיב לו והמשיך. פתאום, נשמע קול פיצוץ חזק, והמעלית נעצרה. אני לא מאמין. אני תקוע עכשיו במעלית עם שלושה בריונים. אני כל כך רוצה להגיע למעלה, מגיע לי לנוח.
״תראו מה עשיתם!!״ צעקתי, ומיד קלטתי איזו טעות עשיתי. מה אני צועק?? הם עוד יהרגו אותי. רגע, אני יכול למות שוב? איך זה עובד בכלל? בעצם, המלאך פה איתי, הוא יגן עליי. הרי למלאכים יש כוחות, הוא יכול להעיף אותם בשנייה. אני יכול להגיד מה שאני רוצה. שיקפצו לי. ״מה אמרת?״ פנה אליי הבחור הגבוה.
״אתם צריכים להיות למטה, לא הבנתם? אין מה לעשות, ככה זה עובד. מי שלמעלה למעלה ומי שלמטה למטה.״
״תקשיב לי, בחורצ׳יק״ אמר השמנמן, ״אתה חושב שאתה יותר טוב מאיתנו, נכון? עם החליפה שלך, והמשקפיים, והנעליים היפות. אתה חושב שלנו מגיע לסבול?״
״אם עשיתם דברים רעים אז כן, מגיע לכם״.
״לא, יותר טוב לחיות חיים משעממים, כמו שבטח היו לך״. אמר לי הבריון הראשי. ״בטח היית ילד טוב ירושלים״.
פתאום חשבתי לעצמי, שאולי הוא צודק. אולי באמת היו לי חיים משעממים. לא יצאתי למסיבות, כמעט ולא שתיתי, לא עשיתי סמים. לא הלכתי מכות אף פעם, לא בגדתי באשתי אפילו לא פעם אחת. לא עשיתי בנג׳י, לא הייתי בכלא, לא קיללתי ולא העלבתי אף אחד, לפחות לא בכוונה.
״מה השתתקת פתאום? אין לך מה להגיד?״
״בטח שאין לו, הוא לא מסוגל להתייצב מולנו, הוא פחדן. מתחבא מאחורי מלאך שישמור עליו.״
״אני לא פחדן!״ הרמתי מעט את הקול, והתקדמתי צעד לקראתם.
״תוכיח״ אמר השמנמן וחייך.
״אתה והוא״ הוא הצביע על הבריון הראשי, זה שהיה מכה את אשתו. ״שניכם קרב אגרופים. אבל ניתן לך יתרון – הוא יהיה עם יד קשורה מאחוריי הגב.״
״יאללה״, אמר הבריון שהייתי אמור להילחם נגדו.
״יודע מה – שתי ידיים קשורות.״ הם צחקו.
״אל תעשו את זה בבקשה״ אמר המתלמד. ״זה.. זה.. זה לא מתאים פה״.
״סתום״ צעק עליו הגבוה.
פחדתי. אני לא רוצה להילחם נגדו. אבל כמה השפלות אני יכול לסבול? הידיים שלו יהיו קשורות, אולי יהיה לי סיכוי כלשהו. אולי אצליח להכניס לו איזה אגרוף אחד. וחוץ מזה, אם תהיה בעיה – המלאך בטח יגן עליי.
״טוב, אני מסכים״.
״הופהההה תראו אותו, אכל ביצי אומץ. יאללה״.
נעמדנו זה מול זה. אני עם האגרופים מול הפנים, והוא עם ידיים קשורות מאחוריי גבו בעזרת חולצתו של השמנמן. ועדיין פחדתי. גם עם ידיים קשורות נראה היה לי שיקרע אותי.
״יאללה, תתחילו!״ צעק השמנמן, ומיד חטפתי בעיטה בבטן. נפלתי על רצפת המעלית ונאנקתי מכאב.
״זהו חמודה? בעיטה אחת ואת מתייאשת?״ התעצבנתי. אספתי את כל הכוחות שלי, וקמתי. הפעם אני אהיה יותר מוכן. ניסיתי לשלוח אגרוף לפנים, אבל הוא התכופף והתחמק, ונתן לי בעיטה ברגל, שהפילה אותי שוב לרצפה. הם שוב צחקו ולעגו לי.
״חברים, בבקשה מספיק עם זה״ אמר ה'מ', אבל הם לא הפסיקו. המשכתי לנסות שוב ושוב, והוא שוב ושוב הפיל אותי לרצפה. התרוממתי בכוחותיי האחרונים. הוא נגח בי במצחו הענקי. המשקפיים שלי נפלו. ניסיתי להרים אותן, אבל הבריון דרך עליהן, והן נשברו. הוא התחיל לצחוק.
אני אהרוג אותו, אני פשוט אהרוג אותו, חשבתי. נזכרתי בכל הבריונים שהיו מציקים לי בבית הספר. שהיו לוקחים לי את התיק, ומשליכים אותו זה לזה, כאילו היה כדור. נזכרתי איך היו מזמינים אותי למסיבה, רק כדי לא להכניס אותי בדלת כשהגעתי. איך היו לוקחים לי את שיעורי הבית שהכנתי, וזורקים אותם לאסלה. איך היו צוחקים עליי בכל הזדמנות, ומחפשים דרכים חדשות להתעלל בי. אני אהרוג אותו. על כל מה שעשו לי כל השנים. לא רק לי, אלא גם לשאר הילדים כמוני. הילדים והמבוגרים. אני כבר עולה לגן עדן, זה כבר רשום. אני כבר יכול לעשות מה שבא לי. הם ישלמו על זה. אני אהרוג אותו. אני אהרוג אותו. פעם אחת בחיים שלך קח סיכון, תצא גבר, אמרתי לעצמי.
הם המשיכו לצחוק, ואני המשכתי לשכב בשקט על הרצפה. הסתכלתי על המשקפיים השבורים שלי. לאט לאט ובשקט הושטתי יד אליהם, ואחזתי בשבר זכוכית.
הבריון הסתכל עליי ואמר ״מי שלמעלה למעלה ומי שלמטה למטה, אההה?״
קמתי. ״כל הכבוד״ אמרתי לו. ״ניצחת, אני נכנע״. הוא חייך אליי ואמר ״לא נורא חמודה, חלשים תמיד יישארו חלשים. ככה זה בטבע. הוא הושיט את היד שלו, ששוחררה מהקשר, כדי ללחוץ את ידי. הושטתי לו את היד. ואז, בבת אחת, עם כל האומץ שהצלחתי לאסוף, הרמתי את הזכוכית שהייתה ביד השנייה שלי, ותקעתי לו אותה בצוואר. הוא הסתכל עליי במבט נדהם, ונפל על הרצפה. כל הדם שלו השפריץ לכל כיוון. הבריונים האחרים הסתכלו עליי בהלם. הגבוה צעק ״מה עשית???״ ״תעזור לו!!!״ צעק השמנמן למלאך. ״אהההה… אני לא יכול לעשות כלום, אני עוד לא עברתי הכשרה…״ פתאום היה רעש חזק, והמעלית התחילה לרדת למטה במהירות. ככל שירדנו היה יותר ויותר חם. כשהגענו למטה, הבריון הראשי היה כבר מת. המעלית נפתחה. הכל היה אדום סביב, והחום היה לפחות שישים מעלות. הגענו למטה. לגיהינום. בכניסה ראיתי את המלאך האחראי, זה שהביא אותי קודם למעלית. ״מה קרה פה???״ הוא שאל בתדהמה. שני הבריונים שנותרו יצאו מהמעלית והצביעו עליי. ״המשוגע הזה רצח אותו!״ ״זה נכון?? הוא שאל את המתלמד״. ״אההה אההה… כן…״
״תצא בבקשה, וגש לפקיד פה בכניסה להירשם״ אמר לי ה'מ' האחראי.
״רגע… אבל אני אמור להיות למעלה״ אמרתי.
״כבר לא״.
