"היום מסעדנות זה לא כל כך מקצוע מכניס" מסננים לידי כל הזמן בעלי מסעדות.
נראה שהיום מאוד קשה לא להפסיד, זה בעצם כל הזמן להיות במרוץ לא נורמלי כמו עכבר שרץ על גלגל. האוכל שצריך לספק, מחירי השכירות הגבוהים, התשלומים, המיסים, האישורים, זה פשוט לא נגמר. רבות מהמסעדות היום פשוט נסגרות כי הן פשוט לא עומדות בתשלומים ובעומס הזה.
היום יש אלטרנטיבה חדשה: לא צריך להשכיר מקום, לא צריך לשלם לעובדים, ולא צריך להתעסק עם בירוקרטיה מורכבת מידי: היום כל בשלן חובב/שף/טבח יכול לארח בביתו ארוחת שף ולפרסם את עצמו, ובעצם לקבוע את החוקים שלו לפי מדיניותו.
ככה שני הצדדים מרוויחים: המארחים נהנים מלבשל לקבוצה אינטימית של אנשים, ועומס העבודה יורד, וככה גם אנשים שבאים להתארח מקבלים חוויה שלמה: חיבור בין אנשים לאוכל.
התופעה של בישול ואירוח בבתים כבר לא כל כך חדשה: אולי אבל עדיין פה, בישראל.
מדובר על מגמה עולמית, והפלטפורמה המוכרת ביותר בתחום היא: "eatwith", פלטפורמה בינלאומית שמחברת בין המארחים לאורחים וככה היא מפרסמת אותם, תחת האתר שלהם ולוקחת אחוזים.
יש זוגות או אנשים פרטיים שעושים את זה בצורה עצמאית, (ללא חברה שמתערבת) כמו לארה ורון.
את לארה ורון תפסתי באמצע חלוקת אוכל בדוכן עצמאי שהקימו ליד שוק הכרמל, לארה הכינה מנה ענקית של סביצ'ה, וככה הם שיווקו את העסק שלהם, דרך חלוקת מנת סביצ'ה לטועמים ברחוב, ואיזה פלאייר על הדרך.
איך הכל התחיל? איך הכרתם ואיך ידעתם שאתם רוצים לצאת למסע הזה?
רון: הכרנו דרך חברים משותפים: דרך החיבור לאוכל. היינו באיזשהי ארוחה משותפת, ואני הכנתי ארוחת על האש לכולם, 20 איש. לארה ראתה שאני מבשל, וממש מתפעל את האירוע מעבר לרמה של "חובבן". היא הייתה היחידה שהבינה את הדרייב של הדברים שאני עושה. ולארה הצטרפה אליי לראות מה אני עושה. לא היה אפילו צורך בתקשורת וורבאלית.
לארה: נכון. אנחנו חבורה ממש גדולה של אנשים וככה הכרנו. בגדול, הכל התחיל לפני כמה חודשים, אחרי הארוחת על האש, אני ורון ישבנו ורצינו להקים דוכן בשוק הכרמל, מנה אחת של ווק: לחלק לאנשים. גילינו שיש לשנינו אהבה ענקית לאוכל.
רגע, אז מה קרה עם הדוכן?
לארה: זה לא יצא לפועל, האירוע הזה ספציפי. פחדנו נורא מהקטע של האישורים.
זה בכלל מותר באמת לעשות דבר כזה? מבחינת משרד הבריאות, העירייה?
לארה: אנחנו לא מוכרים שום דבר, אז כביכול אין בעיה.
רון: בתיאוריה? יכולים היה לסגור אותנו.
איך עובד תהליך בחירת המשתתפים? מי קהל היעד?
לארה: אנשים שהם פתוחים בראש, שבא להם לחפש הרפתקאות, אנשים חדשים. שהם אנשים שהם פודיז, אוהבים אוכל, צעירים בנפשם.
הרוב באים בזוגות?
לארה: הרוב זה זוגות. אבל אפשר למצוא מעט יחידים. כמו הבודדים האלו שרואים גם במסעדות.
רון: יש גם לא מעט היכרויות בין אנשים בקטע רומנטי אפילו. אנחנו שואפים למצוא אנשים שהם בראש ובראשונה קלילים, "איזי גואינג", אנשים פתוחים לדברים, לשינויים, כי הרי כל הרעיון פה זה לא רק אוכל, זה גם להכיר חברים כמו שאתה למשל הולך להוסטל: מכיר אנשים דרך חוויות מיוחדות תוך כמה דק'. הרצון שלנו זה ליצור סוג של כור היתוך.
איך חיי הזוגיות שלכם עובדים? מה כל אחד מכם מביא ל"זוגיות" שלכם של האוכל?
לארה: אני מאורסת, אני והבן זוגי שלי בלי שום קשר לרון נורא חופשיים ויש הרבה ספייס, אין לנו קנאה. תמיד היה לנו קליק אני ורון, תמיד רואים עין בעין. אנחנו ממש ראש אחד, ועדיין לומדים הרבה אחד מהשני. רון מאוד ספונטני, והוא מדביק אותי.
זה טוב שיש מישהו שהוא שונה מהשני, ככה זה גם מאזן.
לארה: אני כל הזמן חושבת מה צריך לעשות, את זה, ואת זה ואת זה ואת זה והוא מרים דברים בשניה כאילו.
איך מכינים את הבית לדבר כזה? למטבח שף במיוחד בחצר?
לארה: "הרווק" התל אביבי פה, היה צריך למצוא דרך כדי שגם השירותים שלו, שהם תל אביבים לגמרי, יראה ויהיה מונגש לאנשים. היו אצלינו גם אנשים שהם 60 פלוס. זה כמו שתביאי את אמא שלך ל"פורט סעיד". יש מצב שזה יהיה קשה. שיפצנו במו ידינו, עבדנו, אבל זה לוודא לפי כל אירוע שמסודר, מביאים מנקה, ורון שמפרפר בגינה ותולה את כל הלדים ודואג שהכל במקום.
מה קורה בחורף נגיד?
לארה: לא עשינו עדיין.
רון: לא לא יהיה בחורף. אולי יום קיצי.
לארה: היו ימים באביב שהיינו צריכים לתמרן בגלל הגשם, אריס היה רץ בבוקר מכסה את הכל, בגלל התנור לבנים שיש לנו בחצר אם נוגע בזה מים זה הורס הכל.
איך אנשים מגיעים אליכם?
לארה: אנחנו מקדמים בפייסבוק, אינסטגרם. ובמיוחד ב- secrets tel aviv"". (קבוצה בפייסבוק)
למה למשל לא הצטרפתם לפלטפורמה של "eatwith"- שיכולה להעניק לכם בוסט מאוד גדול מבחינת החשיפה והפרסום?
לארה: הסיבה היחידה שאנחנו לא איתם, כי הם מכניסים למסגרת מאוד בנויה, לא כולם מתחברים אליה. הם גוזרים קופון מטורף על ההכנסות, מדובר גם ככה על עסק שהוא לא ריווחי, אז לנו זה לא משתלם.
רון: אוכל זה לא ריווחי. קשה להרוויח באוכל.
איפה אתם רואים את עצמיכם עוד שנה?
רון: לא יודעים, זורמים.
לארה: אני, חלום שלי זה לארח אצלי בבית. זה לעבור מהדירה שלי בתל אביב לבית קרקע, ולארח בביתי אנשים. באיזה מושב באיזור, בצפון העיר. ובעצם לארח אצלי סדנאות שאני עושה, ארוחות שף, הלוואי שהחיים ימשיכו ואני ורון נהיה בזה ביחד.
איפה ניתן למצוא את לארה ורון היום
תראו איזה קטע, בסופו של דבר לארה כן הצליחה להגשים את מה שרצתה מלכתחילה. אז, לארה אמרה פעמים רבות שהיא מאוד אוהבת את השוק ושמבחינתה להיות רק שם, לבשל לאנשים העוברים השבים.
אז לארה לא זנחה את הרעיון, והצליחה להנגיש את האוכל ה"גבוה" שלה- לרחבי השוק.
כל יום שישי לארה ורון נמצאים בשוק הכרמל, בין 11-17 רון יארח אתכם ולארה תרקח לכם מדגי השוק סביצ'ה נהדר שנראה מיליון דולר.
ראיון עם דיה, מנהלת השיווק של "'eatwith", שתאיר לנו קצת על התופעה.
דיה, ספרי לי קצת על התופעה הזו שבעצם אנשים רגילים כמוני וכמוך, הולכים לבית של מישהו שהם לא מכירים, עם אנשים שהם לא מכירים, משלמים ממיטב כספם ואוכלים ארוחת שף?
מצחיק לקרוא לזה תופעה, בעצם "התופעה" הזו התחילה מאז שאנחנו קיימים, אנשים התיישבו תמיד לאכול ביחד, בין אם זה בשבט או בבית. אוכל תמיד היה חלק מהתרבות שלנו וקירב בין אנשים. לקחנו משהו מאוד טבעי וקיים, ואיגדנו אותו לתוך משהו שאנשים יכולים להגשים את עצמם בו כמארחים ואורחים יכולים לחוות חוויות אירוח קולינריות. זו תופעה שבסופו של דבר יוצרת סיפור: ואנשים רוצים היום סיפורים וחוויות, ולאו דווקא רק אוכל. יש גם את הערך המוסף בלהכיר אנשים חדשים סביב השולחן.
האם זה מגמה עולמית שכאן בשביל להישאר? או לדעתך טרנד חולף?
זו מגמה שקיימת המון זמן. זו תופעה שכאן בשביל להישאר. אפשר להגיד שהיא רק מתגברת, ויוצרת סקרנות בקרב אנשים. בין אם זה השוק המקומי בו אנשים מחפשים חוויות בעיר מגוריהם או חוויות תיירותיות שאנשים מחפשים לאכול עם המקומיים בחו"ל.
לגבי eatwith ישראל, כמה אנשים כיום "מנויים" אליכם? כמה בשלנים יש במיזם הזה בישראל?
יש לנו עשרות אלפי אנשים שמכירים אותנו ובתוכם גם את מועדון הטועמים: אורחים שהיו ביותר משתי ארוחות Eatwith.יש אפילו יש אנשים שאכלו יותר מ-40 ארוחות. כל הבשלנים אצלינו ממש נבחרים בפינצטה: עוברים תהליך מיון, וחשוב לנו שיהיה באמת התאמה בין ההיצע לביקוש. חשוב לנו לשמור את האיכות של eatwith ובגלל זה אנחנו לא פותחים את זה לכולם. יש במיזם 70 בשלנים אצלינו בישראל, מכל הגוונים: בין אם זה בשלנים חובבנים או שפים שעבדו במסעדות.
מה בעצם יוצא משתלם לבשלנים שמצטרפים למיזם שלכם? מה אתם מעניקים להם?
קודם כל הם שייכים לקהילה עולמית, לא רק הישראלית. הם מגשימים דרכינו חלום, וגם בעצם מכירים דרכינו אנשים מכל העולם. הגדלת החשיפה שלהם, ושכמה שיותר אנשים יגיעו להתארח בביתם. הפלטפורמה שלנו מאפשרת להם לנהל את ההזמנות שלהם בקלות ולתקשר עם האורחים במינימום מאמץ בין אם באפליקציה או באתר.
כמו כן ישנם שיתופי פעולה מדהימים כמו למשל עם tripadvisor וליווי צמוד של צוות מנהלי הקהילה שלנו שדואג ללוות את המארחים בכל מה שהם צריכים: אוזן קשבת, תמיכה, עזרה בתהליך.
מה היעד שלכם בארץ?
היעד העיקרי הוא ליצור יותר מודעות למותג וליצור ביקוש רב יותר. היעד המשני הוא לגדול ולהגדיל את שוק התיירים בארץ, כרגע זה שוק מאוד מקומי, חשוב לנו שיהיו יותר תיירים סביב השולחנות.
מה לגבי אישורים לעסק שכזה? יש איזשהי אחריות שלכם אם למשל מישהו מתלונן על ארוחה לא טעימה מספיק לפי שביאות רצונו, או למשל מישהו שלא הרגיש טוב עקב ארוחה?
אנחנו עובדים בצורה מאוד מסודרת בכל הנוגע לביקורות ושירות support. ההקפדה שלנו על שביעות רצון האורחים היא גבוהה ביותר ולכן כל תלונה, הערה או מקרה חריג יקבלו מענה מהיר ומיידי על ידינו. לגבי אישורים – לכל מדינה יש את הרגולציות שלה ואנחנו דואגים לעבוד על פי הן בכל מקום. כפי שצויין קודם, המארחים שלנו נבחרים על ידינו ואנחנו דואגים לעקוב באדיקות אחר הפעילות שלהם, הביקורות שהם מקבלים ולדאוג שהאיכות לא תפגם באף שלב.
