כשהתחלנו את הפרויקט נחשפנו לקהילת לקויי למידה. קהילה גדולה אך סודית. כשפנינו לחברי הקהילה במטרה לראיין אותם או לשמוע את דעתם על הפרויקט שלנו נתקלנו ב"דלת עבה, שהמפתח אליה נזרק מזמן".
הופתענו. ציפינו שבני אדם אשר עוברים תהליך יום יומי עם עצמם על מנת להסתדר בעולם ה"רגיל", יהיו מוכנים לדבר על הקשיים להיפתח ולספר על מנת להשפיע או להתחיל ולעורר שינוי כלשהו. שינוי שיכול לעזור להם ולעודד את הקהילה שאינה לקוית למידה לקבל אותם ולהבין מה עובר עליהם. חשבנו שאנחנו הולכות לחשוף צד שלא לכולם יוצא להכיר.
כיום, לקויות למידה הינה תופעה שקיימת בצורה רווחת. ההשערה היא שכ20% מכלל התלמידים הם לקויי למידה. זה נראה כי אף אחד לא מודע לעובדה שהתלמידים האלו, בעליי לקויות הלמידה גדלים והופכים לאזרחים מן המניין בדיוק כמו אותם התלמידים שאין להם לקויות למידה. לקויי הלמידה ממשיכים לסחוב את הקשיים שלהם למסגרת הצבאית, לקריירה, לחיי המשפחה וממשיכים לסחוב את רגשי הנחיתות שנוצרים כאשר אתה מוגדר כ'לקוי למידה'.
למה יש רגשי נחיתות?
לקויי למידה נתקלים בתוויות או סטיגמות שאומרות שאדם שהוא לקויי למידה, פחות מוצלח. פרוש המילה לקוי שמופיע במילון היא כזו: "יש בו קלקול או חסרון, אינו תקין, פגום, פגם, מום, חוסר שלמות". תארו לכם, לסחוב על עצמכם כזו הגדרה לכל החיים? לא פשוט. זה לא דבר שניתן לשנות בעזרת ניתוח קוסמטי או טיפה איפור.
רגשי הנחיתות לא מסתכמים רק במילים שמגדירות לקויי למידה. הן מגיעות גם כשתלמיד שהוגדר כלקוי למידה מגיע לראשונה למערכת החינוך לאחר האבחון. בעקבות חוק החינוך המיוחד שנחקק אי שם ב1988 (ולא חודש מאז, כבר 29 שנה), נקבע כי בשיבוץ תלמידים עם צרכים מיוחדים (ובניהם לקויי הלמידה) במערכות החינוך יש להעדיף את מסגרות החינוך ה"רגילות", שבתוכן לא תתבצע כל התאמה ללקויי הלמידה שנמצא בה. בעקבות כך, רוב התלמידים בעלי לקויי הלמידה נמצאים היום במסגרות ה"רגילות". דבר זה מגיע על מנת לענות על הצורך של משרד החינוך להתמודד עם הביקורות אותם ספג ועדיין סופג כלפי שיבוץ ילדים עם חריגות קלות ומינוריות בכיתות נפרדות. למרות שדבר זה עדיין קיים, בעיקר בקרב ילדים שהם עולים חדשים.
אחת מהסיבות שחוקק החוק היא העובדה ששיבוץ ילדים לקויי למידה בכיתות המוגדות ככיתות לחינוך מיוחד, יוצר דפוס שנקרא "נבואה שמגשימה את עצמה", או "אפקט פיגמליון". כלומר, השיבוץ מדביק להם את התווית השלילית, שגוררת אתה יחס שלילי מחבריהם לשכבה. בנוסף, אותה תווית גורמת לצוות המנהלתי וסגל המורים בבית הספר להוריד ציפיות מהכיתה המוגדרת "מיוחדת" ככלל ומכל תלמיד שנמצא בה בפרט. אותן ציפיות נמוכות עלולות להתבטא בשיטת ההוראה, ברף הדרישה של מורי הכיתה ובהתנהגותו ובסופו של דבר יכולה להוביל להישגים נמוכים של התלמיד. המורה אינו מצפה מן התלמידים להצליח ולהגיע להישגים גבוהים. כתוצאה מכך התלמידים מזהים את זה, מפנימים את הציפיות האלו ומתנהגים בהתאם לכך.
עוד על אפקט פיגמליון בחינוך
שיטות ההוראה המתקנת
הוראה המכוונת ישירות לצרכיו הייחודים של התלמיד יכולות להועיל ולקדם גם תלמיד שהוא לא לקויי למידה. מערכת החינוך ה"רגילה" לא נותנת כלים לימודיים ללקויי למידה וכך נוצר מצב שבו הוריהם של התלמידים מתקשים ונאלצים לשלם סכומים אסטרונומיים על מנת לעזור לילדיהם לדעת איך ללמוד. לא מדובר על המורים הפרטיים שהיום כמעט כל תלמיד נעזר בהם. מדובר על שיטות לימוד בסיסיות, שתורמות ללקויי הלמידה להבין מה מתרחש סביבם וכך להדביק את הקצב ביחס לחברי הכיתה.
ההוראה המתקנת נתפסת כסיוע ושיקומו של התלמיד, שיפתח את יכולותיו לנצל את כישוריו, כך שיוכל לתפקד ביעילות ובצורה האופטימאלית והאידיאלית ביותר בכיתתו ובחברת בני גילו, אך הוראה מתקנת היא לא תמיד הפתרון. להוראה המתקנת יש כמה טיפים או דרכי התמודדות עם המצב ואם אותן דרכים לא עוזרות לך בתור לקויי למידה אתה לרוב נשאר תלוי באוויר, ללא כל עזרה ויכולת להתמודד עם הקשיים שלך. לרוב, לקויי הלמידה מצליחים למצוא שיטות משל עצמם ולהבין מה עוזר להם להתמודד עם הדברים היום יומיים כגון ניווט בכביש, הבחנה בין ימין ושמאל וכו'.
ההוראה המתקנת מגיעה בנוסף להקלות שהתלמידים מקבלים. אותן הקלות מגיעות במטרה לעזור לתלמידים, בעיקר במבחנים ובבגרויות וההקלות מותאמות לרמה של הלקות וליכולותיהם של התלמידים. אותם תלמידים גדלים וחלקם אפילו ממשיכים ללימודים אקדמיים וכשהם מגיעים לאקדמיה נגלה בפניהם "סוד" שאף אחד לא סיפר להם. מסתבר שמשרד החינוך מצפה מלקוי הלמידה להתגבר על כל לקויות הלמידה שלהם עד שהם מגיעים לאקדמיה, כי ההקלות שבאמת עוזרות לא תופסות באקדמיה. כששאלנו מספר גורמים למה זה בעצם קורה, נתקלנו באותה התשובה בניסוח מעט שונה – באקדמיה אתה אדם מבוגר ואתה צריך להבין את כל הדברים שלא הבנת בתיכון.
אז זהו, שלא. לקויות למידה נובעות ממקום של כשל נוירולוגי מולד. הכשל הזה לא נעלם בטירונות, לא נעלם במבחני הקבלה לאקדמיה ולא נעלם כשאתה יושב במבחן ושורף את הזמן על להבין מה שאלו אותך.
עוד על הוראה מתקנת
