-
"למה היא מסתכלת ככה? אני פונה לאחור- היא מסתכלת עלי. אני מחביא את האולר בפיג'מה- היא מסתכלת עלי."
הכל ישנים. מסביב- דממה. בשקט, חתול, אני זוחל על ארבע וחומק החוצה בחשאי. הלילה שקט, האוויר צח ומרענן. לאט לאט, ובזהירות, אני זוחל אל מקום קבורתו של האולר. לאט ובזהירות אני חופר ומוציא אותו מהתלולית, מתבונן בו באור הלבנה. הוא מנצנץ, הוא בוהק, כזהב, כמו יהלום! אני נושא עיניי מעלה ורואה- הלבנה לוטשת בי מבט. בי, ובאולר שלי. למה היא מסתכלת ככה? אני פונה לאחור- היא מסתכלת עלי. אני מחביא את האולר בכתונת שלי- היא מסתכלת עלי. היא בטח יודעת מה טיבו של האולר הזה ומאיפה לקחתי אותו. לקחתי? הרי גנבתי אותו! בפעם הראשונה מאז שהאולר אצלי עלתה בדעתי המילה הנוראית הזאת. גנבתי? משמע- אני גנב? פשוט גנב? אבל בתורה, בעשרת הדיברות, כתוב באותיות גדולות: לא תגנוב! ואני גנבתי! אוי ואבוי, מה יעשו לי על זה בגיהנום! יכרתו את היד, את היד שגנבה. יצליפו בי בשוט ברזל, יטגנו את בשרי במחבת לוהטת. לנצח אהיה יוקד באש! צריך להשיב את האולר למקומו, צריך להשיב את האולר לבעליו. לא צריך אולר גנוב! מחר אחזיר את האולר.
-
Alles schläft Scha, überall still Ich bin Schritt für Schritt auf allen Vieren, und leise, wie eine Katze, streiche ich auf dem Hof herum. Die Nacht ist still, die Luft ist frisch, seelen-erfrischend.Bedächtig krieche ich zu dem Ort, wo das Messer begraben liegt.Langsam grab ich es von dort aus und betrachte es im Mondschein; es glänzt und blitzt, wie Gold, wie ein Brilliant. Ich hebe die Augen und sehe – der Mond schaut bleich zu mir herunter, auf mein Messerchen… Was schaut er sich das so an? Ich dreh mich von ihm weg – er schaut mir immer noch nach. Ich verstecke das Messer unterm Hemd – er schaut mir immer noch nach. Er weiss bestimmt, was das für ein Messer ist, und woher ich das genommen habe… enommen? … Geklaut hab’ ich es! Das erste Mal, seit das Messerchen meins ist, kommt mir dieses schreckliche Wort in den Sinn. Geklaut? Also bin ich doch, ausgesprochen, ein Gauner! Einfach, ein Gauner! In der Torah steht in den Zehn Geboten geschrieben, mit grossen Worten: Du sollst nicht stehlen ! Sollst nicht klauen! Was wird man mir antun in der Hölle? Ooh, weh ! Man wird mir die Hand abhacken, die es geklaut hat… Man wird mich mit eisernen Zweigen bewerfen… Man wird mich braten auf heissen Pfannen… Ewig, ewig stark, sehr stark werde ich glühen.. Man muss das Messer abgeben, man muss das Messer zurücklegen, man braucht kein geklautes Messer! Morgen leg ich das Messer zurück.
-
ייִדִישׁ
דער עולם שלאָפֿט. שאַ שטיל אַרום און אַרום. פּאַװאָלינקע הײב איך מיך אױף אַף אַלע פֿיר, און שטיל, װי אַ קאַץ, גנבֿה איך מיך אַרױס אין הױף אַרױס. די נאַכט איז שטיל, די לופֿט איז פֿריש מחיה נפֿשות. פּאַמעלעך קריך איך צו צו יענעם אָרט, װוּ דאָס מעסערל ליגט באַגראָבן. פּאַװאָליע גראָב איך דאָס אױס פֿון דאָרטן און באַטראַכט דאָס באַ דער לבֿנה; עס גלאַנצט, עס בלישטשעט, װי גינגאָלד, װי אַ בריליאַנט. איך הײב אױף די אױגן אַרױף און דערזע ― די לבֿנה קוקט גלײַך אַראָפּ צו מיר, אַף מײַן מעסערל… װאָס קוקט זי זיך אַזױ אײַן? איך דרײ מיך אױס צוריק ― זי קוקט מיר נאָך. איך פֿאַרשטעל דאָס מעסערל מיטן העמדל ― זי קילט מיר נאָך. זי װײס געװיס, װאָס דאָס איז פֿאַר אַ מעסערל און װוּ איך האָב דאָס גענומען… גענומען?… איך האָב דאָס געגנבֿהט!
דאָס ערשטע מאָל, פֿון זינט דאָס מעסערל איז מײַנס, קומט מיר דאָס דאָזיקע שרעקלעכע װאָרט אַף די געדאַנקען. געגנבֿהט? בין איך דאָך, הײסט דאָס, אַ גנבֿ! פּשוט, אַ גנבֿ? אין דער תּורה שטײט געשריבן, אין די עשׂרת הדברות, מיט גרױסע אותיות: ל א ת ג נ ו בֿ! זאָלסט ניט גנבֿהנען! און איך האָב געגנבֿהט! װאָס װעט מען מיר דערפֿאַר טאָן אין גיהנם? אױ, װײ! מען װעט מיר אָפּהאַקן די האַנט, די האַנט, װאָס זי האָט געגנבֿהט… מען װעט מיך שמײַסן מיט אײַזערנע ריטער… מען װעט מיך בראָטן און ברענען אַף הײסע סקאָװרעדעס… אײביק, אײביק װעל איך גליִען… מען באַדאַרף אָפּגעבן דאָס מעסערל. מען באַדאַרף אַנידערלײגן צוריק דאָס מעסערל, מען באַדאַרף נישט קײן גנבֿהש מעסערל! מאָרגן לײג איך אַנידער צוריק דאָס מעסערל.
צילומים: נעה עצמון / שגיא בן דוד