זוג לשוט

האזרחים לא ידעו את נפשם- העיקר לזכות ולעלות בגורל.
לא היה מקום שלישי או שני כיאה לתחרויות, אלא רק מקום ראשון. אם לא זכית- מתת, ואם
זכית- חייך וחיי משפחתך ניצלו. יצאתי לרחוב לרפתן שימלא לי את בקבוק החלב ולנסות
להחליף מהתוצרת שלנו תמורת תוצרת של אחד השכנים. "רק היום- כרטיסי הגרלה לתיבה!
זוג כרטיסים תמורת כבש!", צעק סוחר אחד. "אל תתמהמה- קנה כרטיס הגרלה 'זוג לשוט' ואולי
תצליח לברוח מהסערה!", צעק הסוחר האחר. אנשים אחרים צעקו והתגודדו סביבם מנסים
להשיג כרטיסי הגרלה, מנסים להציע את מרכולתם תמורת כניסה להגרלה. לא הצלחתי להבין
את הטירוף. הרי מה שצריך לקרות יקרה ומה שלא צריך לקרות- לא מעניין. בשביל מה לנסות
ולרדוף אחרי החיים? הרי בין כה וכה סיכויי הזכייה הם קלושים. לא חבל על הכסף? אם נותר לנו
עוד מעט זמן לחיות- לפחות אשתמש בכסף כדי לקנות עוד ארוחה לאישה ולילדות.
הגעתי לרפתן, קיוויתי לקצת שקט מהצעקות והשיחות על ההגרלה. עוד לא הספקתי לומר "שלום
לך", או לשאול "איך המרגש?" וכבר הרפתן דרש לשמוע: "נו, כרטיסים כבר קנית?". "איזה נורא,
זה רודף את כולם!", חשבתי לעצמי, "אולי בכל זאת כדאי שאקנה כרטיס להגרלה?". אם גם
הרפתן המבוגר בן ה 30- מתעסק רק בהגרלה הרי שאיבדנו כחברה כל תקווה. "מלא לי בבקשה
את הבקבוק", ביקשתי מהרפתן. הוא מילא ולבסוף אמר: "בחור צעיר, לך וקנה כרטיס הגרלה. לי
בכל מקרה אין עוד הרבה זמן לחיות. אתה נראה לי אדם טוב, חבל שתמחק מהאנושות". הנהנתי
בראשי והושטתי יד כדי לקחת את הבקבוק. "תודה, להתראות" אמרתי לו ויצאתי בדרכי חזרה
לאישה ולילדות.
הלכתי ברחוב, שוב אותן הצעקות ואותן המרכולות. עצרתי ליד אחת ההתגודדויות. אנשים צעקו
וניסו להשיג עוד ועוד כרטיסים. הסתכלתי על שושי כבשתי היקרה וחשבתי "אולי אציע אותה
בתמורה לכרטיס הגרלה?". הרי מה יש לי להפסיד? או שאזכה או שאפסיד. "נו קדימה אתה
קונה?" צעק לעברי אחרי הסוחרים. הסתכלתי על שושי ואז על הסוחר, "לא, תודה", עניתי לו. "אז
קדימה תתקדם. כרטיסי הגרלה אחרונים ל'זוג לשוט'!", צעק הסוחר. "בואי שושי, נלך. לפחות אם
נמות- שנאכל ארוחה חגיגית לפני", אמרתי וליטפתי את שושי והמשכנו להתקדם לכיוון הבית.
יום ההגרלה הגיע. בבוקר חשבתי לעצמי אולי בכל זאת אקנה כרטיס להגרלה? אם לא בשבילי,
אז בשביל הבנות, שאולי להן יהיה סיכוי להמשיך ולחיות. יצאתי לכיוון אחד הסוחרים, נעצרתי
מול עמדתו והסתכלתי על כל האנשים שמתגודדים מולו. הסוחר צעק ונופף בכרטיסי ההגרלה
והאנשים שמולו צעקו, דחפו וניסו למשוך את תשומת ליבו של הסוחר כדי שימכור להם כרטיס
להגרלה תמורת מרכולתם. אנשים הציעו לו את כל רכושם: ירקות, חיטה, כבשים ומה לא? "זה לא
בשבילי", חשבתי לעצמי. המשכתי להסתכל על הטירוף הזה עוד כמה דקות, "מזל שהעולם עומד
להישטף. אולי גם ההתנהגות האלימה הזאת תעלם", מילמלתי לעצמי והלכתי חזרה הביתה.
שעת צהריים וכולם התכנסו בכיכר העיר. החלטתי לקחת את הילדות שיבואו לראות בפעם
האחרונה את החברים והמשפחה. כל העיר התקבצה בכיכר, ההתרגשות אצל התושבים
הייתה בשיאה. לפחות עד רק ההכרזה היה מופע של ססטי ובן הים. הם דווקא נשמעים לא רע.
"בואו נשמע אתכם! על השביל צועד// הכבשה של השכנים פועה מה מה// בקבוק חלב אני
ממלא// יה יה יה אלוהים גדול// יה יה יה אלוהים הטוב", לפחות הייתה אווירה טובה לפני המוות.
"תודה רבה לכולכם! מקווה לראות אתכם בעולם הבא אם לא נזכה בהגרלה!", סטטי ובן הים
נפרדו מהקהל. ואז עלה יחזקאל נציגו של אלוהים. "שומעים אותי?", שאל יחזקאל וסימן לשומריו
להשתיק את הקהל. "אם כן, לאחר מלאכת מחשבה של אלוהים הוחלט כי מי שיעלה בהגרלה
הוא…. היא….". אני יכול להישבע שהמתח היה בשיאו והיה ניתן לחתוך אותו עם חנית. "נוח!", צעק
יחזקאל. בבת אחת כל המבטים הופנו אליי. "מה?", עניתי בקול אדיש. "בוא אלינו לבמה! תנו לו
כפיים!", צעק יחזקאל. האנשים סביבי הסתכלו עליי. חלקם כעסו, חלקם היו המומים וחלקם
אף בכו. "אבל אני לא….", ניסיתי להסביר. "קדימה, תבוא!", יחזקאל צעק וסימן לשומרים להביא
אותי לבמה. הם אחזו בי בזרועות והרימו את הילדות על ידיהם. הם הביאו אותי עד ליחזקאל.
הסתכלתי על כולם ולא ידעתי מה לעשות. "ברכותיי! ההפלגה תצא בעוד שבוע. תתחיל לבנות
את האונייה ולארוז את החפצים.", אמר יחזקאל. "אבל איך זה יכול להיות שזכיתי?", שאלתי
אותו בלחישה. הוא ענה לי: "אלוהים עשה לכם מבחן. הוא רצה לבדוק כיצד תתנהגו ברגעי לחץ
וחרדה כשידוע שרק משפחה אחת תשרוד. אתה היחיד שלא התפתת להשתתף בתחרויות
שאלוהים לא ארגן, היחיד שנשאר עם ענווה ואמונה באלוהים. לכן אתה נבחרת", לחש לי בחזרה.
יחזקאל תפס בידי, נופל לקהל לשלום וירדנו מהבמה.
בנינו אוניה, ארזנו את כל הדברים ועליתי על האוניה עם המשפחה וכל זוגות החיות. מאז אנחנו
מנסים לקיים פה עולם חדש וטוב. מקווה שאנחנו מצליחים.
***