זויה צ'רקסקי נולדה בשנת 1976 בקייב שבאוקראינה. בשנת 1991 עלתה עם משפחתה לישראל בעקבות התמוטטות השלטון הקומוניסטי ופירוקה של ברית המועצות. לאחר עלייתה ארצה, למדה בבית הספר לאמנות תלמה ילין. בשונה מהלימודים הנוקשים בבית הספר לאמנות שבקייב, בתלמה ילין היא נחשפה לראשונה לאמנות פוסט-מודרנית עכשווית. בשנת 1997 המשיכה את לימודי האמנות במדרשה לאמנות במכללת בית ברל. . האמנית הצעירה והכישרונית פרצה ככוכב שביט לעולם האמנות הישראלי. לאורך דרכה יצרה שיתופי פעולה עם אמנים מהארץ ומברית המועצות לשעבר, עימם הציגה תערוכות ויצירות משותפות.
יצירותיה של צ'רקסקי מתארות מציאות חברתית מורכבת בין שני מרחבים: ברית המועצות וישראל. היא מעלה סוגיות חברתיות ופוליטיות, בוחנת אותם באופן ביקורתי, ומגיבה למציאות שסביבה. היא עוסקת בסטריאוטיפים של החברה הישראלית כלפי הרוסים וליהפך, ומעבירה לצופה את מורכבות היחסים ביניהם, תוך שימוש בחוש ההומור הייחודי לה.
יצירותיה של צ'רקסקי מתארות מציאות חברתית מורכבת בין שני מרחבים: ברית המועצות וישראל. היא מעלה סוגיות חברתיות ופוליטיות, בוחנת אותם באופן ביקורתי, ומגיבה למציאות שסביבה.
מקור השראה מרכזי בעבודותיה הוא סממנים תרבותיים-פוליטיים-היסטוריים, כגון קריקטורות אנטישמיות, דימויים פופולריים וסמלים לאומיים. כתגובה למציאות הישראלית, היא עוסקת בדימוי "היהודי", בשאלה מהי אמנות יהודית, לאומנות וגזענות, איך היהודים נתפסים בעיני עצמם ובעיני אחרים בעולם. עם השנים, יצירותיה נוגעות יותר באינדיבידואל ובחייה האישיים.
צ'רקסקי מייחסת חשיבות רבה לדיוק בפרטים, על מנת ליצור אמינות והזדהות של הקהל. יצירתה מציעה גירוי ויזואלי אשר תפקידו להציף רגשות אצל הצופה. האמנות של צ'רקסקי היא בועטת ואוונגרדית ונועדה לזעזע, לרגש, לטלטל, ולשנות את המציאות. חלק מן היצירות גסות, קשות לצפייה, ומלאות בניגודים הפתוחים לפרשנות הצופה. היום היא יוצרת בסטודיו בדרום תל אביב. נשואה לסאני נאדי, מהגר עבודה שפגשה בזמן שחיפשה דוגמנים לאחד הציורים שלה. צ'רקסקי זכתה בפרסים רבים, ועבודותיה מוצגות במוזיאונים וגלריות מובילות בארץ ובעולם. גם בבית קוצינטה מוצגות יצירות של צ'רקסקי.
בתערוכה "ילדות סובייטית" המוצגת בגלריית רוזנפלד, בה ביקרנו במהלך הסדנה, צ'רקסקי מעלה סדרת ציורים המתארת זכרונות מילדותה בברית המועצות לפני נפילתה . הציורים מתמקדים בסיטואציות מחיי היום היום ומציגים באופן אותנטי את המציאות החברתית של אותה התקופה ומהווים זכרון לתקופה שחלפה.
