נגן מצגת עצור מצגת

אביר סולטן מפנה את מבטנו אל הפגנות החרדים בירושלים כנגד חוק טל. מתוך ההתרחשות הנדמית כמחול קבוצתי, עולה תמונה של אלימות משטרתית קשה ושל שימוש באמצעים קיצוניים כנגד אזרחים. כמה שנים מאוחר יותר יצלם סולטן את סילוני המים בכיכר פריז בהפגנות כנגד הממשלה והעומד בראשה, המכונות "מחאת בלפור".
סולטן לוכד את דמותה של הצעירה המתיישבת על סמל המדינה, חשופת חזה, מנציח בכך דימוי המחדד את הקונפליקט בין היחיד הקונקרטי, בשר ודם, לבין הקולקטיב המופשט, הסמלי, המיתולוגי. תמונת המפגין הבודד העומד בפרץ ויכול לזרם המים האכזרי היא מעין אפילוג לתערוכה כולה, המציבה שאלות לא רק על כוחה של התארגנות אזרחים להתנגדות אלא גם על כוחו של האדם היחיד, הבודד, להתנגד לכוח, להתייצב אל מול מנגנוני השליטה, מול הזרם, לסחוף אחריו, ולחולל תנועה לשינוי כפי שעשה מוטי אשכנזי ב-1974 מול הכנסת לאחר מלחמת יום הכיפורים או כפי שעושה אמיר השכל בשנים האחרונות אל מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה בפתח תקווה ולאחר מכן אל מול בית ראש הממשלה ברחוב בלפור.