יצאתי לבדוק מה היא ההגדרה למילה ״בית״. אתחיל בפשוט, בית הוא מבנה מגורים, משכן, חלק משיר, משפחה, שושלת.
מאז שיצאתי למסע גיליתי שהפשוט הופך מורכב כשאני צריכה להגדיר את הבית שלי. במסע שלי עברתי בין כמה בתים, לכל בית יש זיכרון, צבע משלו וחוויות שונות, ותמיד עלתה בי השאלה: למה דווקא המילה ״בית״ מלווה אותי במשך כל חיי?
גדלתי בעכו וכל תהליך ההתבגרות שלי התחיל שם. ילדה, תלמידה, נערה, חיילת, מלצרית, מוכרת בחנות בגדים, מורדת, מעצבנת, בינונית וקצת שונה. בתמונות בחרתי דווקא להראות את ההורים הנפלאים שלי, יפה ואברהם גולדברשט, שכל אחד מהם נמצא בבית שלו, מסתבר שעוד לפניי יש להם כבר אחד כזה.
כמה קשה להעביר את כל המילה המורכבת הזו בשבילי לידי תמונה כי בעיניי בית זה לא מושלם ולדעתי גם לא אמור להיות. אני חושבת שאפשר להרגיש בו הכי בנוח וגם הכי לא בנוח ומתוכו אנחנו מדברים סטיגמות, פוליטיקה, חינוך וגם עדתיות.
התיאור הראשון שהיה לי לתחושות שלי על בית הוא: ״חומוס עם יוזו״. הבסיס שלי לנצח יהיה חומוס, והיוזו אני מאמינה ישתנה במהלך החיים ויצור שילוב מדויק וטעים יותר בעתיד, או שלא.
המסע שלי לא נגמר, ומסקנה ופירוש מדויק למילה לא מצאתי והחלטתי להשאיר את זה ככה. החלטתי לתת למילה הזו לקבל משמעות שונה כל פעם מחדש, לתת לה להיות מורכבת בשבילי ושתלווה אותי במשך חיי. הבית שלי הוא לא דירה, יש לו יסודות חזקים, מקועקעים וצבועים בתוך הלב שלי.
וזה בדיוק החומוס שלי עם תוספת היוזו של עכשיו. איך אני אוהבת לחזור הביתה.
