ליאת דאודי

שמי ליאת דאודי ואני מזרחית, פמיניסטית, להטבקי"ת, אשת קולנוע וחינוך, מנחת קבוצות בוידאותרפיה ודוקטורנטית. גרה בשרון עם בת זוג הקרובה לשלמות (אותה אחת כבר 11 שנה, כן, כן) ועם שני חתולים – נינג'ה וטרס.

אני בוגרת החוג לתקשורת וקולנוע (שנת 2015). סרט הגמר שלי – "שומרת נגיעה" (ישראל, 2016) עוסק בדינמיקות-קצה במשפחה יוצאת דופן – המשפחה שלי. 15 נפשות מבית שמש, מזרחים-חרדים ושלל נושאים על דילמות בין-דוריות, אתניות, מגדר ולהטב"ק. הסרט התחיל כפרויקט דוקו שהלך ותפס נפח ובסופו של דבר זכיתי להפיק אותו במימון מלא עם הסכם שידור בהוט 8, תמיכת קרן רבינוביץ' וקרן קופרו. לפרויקט המרגש הזה שותפות חברות של אמת ונשות מקצוע מהמעלה הראשונה: אורית זיגמונד העורכת, גיתית פרלמוטר עורכת הסאונד, מיכל זביב הגרפיקאית ושירלי צפרי המוזיקאית. כפמיניסטית היה לי חשוב לקדם עשייה נשית כמובן ללא פשרות על מקצועיות. זכיתי לגיבוי מלא ולתמיכה של צוות הסמינר – מאיר, חגית, קוסטה, שמעון, ג'ולי, יעל, אריק ועוד. "שומרת נגיעה" קיבל פרסים רבים בפסטיבלים בארץ ובעולם ולשמחתי גם נכנס להיצע של "סל תרבות ארצי". מאז שיצא הסרט אני מקפידה להגיע איתו לכל קהל אפשרי ברחבי הארץ – מוסדות חינוך, חברות וארגונים, קיבוצים, מתנ"סים ועוד. הקרנת הסרט ולאחר מכן הרצאה ושיחה פתוחה עם הקהל על הנושאים שעולים מתוכו זו חוויה משמעותית בשבילי כל פעם מחדש. עכשיו בתקופת הקורונה זה קורה בפלטפורמה הדיגיטלית ובאופן יצירתי, אבל מבחינתי – כל עוד הסרט מצליח לגעת בא.נשים – עשיתי את שלי. את העבודה על השיווק וההפצה אני עושה בעצמי ומקדישה לזה זמן קבוע בלו"ז שכולל פנייה לגופים, הצעה למפגש בימאית וכל המשתמע מזה.

במהלך הלימודים בסמינר זכיתי לצלול גם לעולם הרדיו. מהשנייה שנכנסתי לאולפן בקורסים של נורית קנטי ורוני ורטהיימר הבנתי שהאהבה שלי למוזיקה ולהנחיה, לביטוי הגיגים ומחשבות חייבת לעבור באולפן באופן קצת יותר אינטנסיבי.

בהמלצתו של ורטהיימר קיבלתי חיבור עם גדי ליבנה ובהמשך גם סלוט בקו הלילה של FM88. למשך שנה וחצי שידרתי תכנית מוזיקה בעריכתי ובהגשתי. הגעתי לאולפן בסמינר פעם בשבוע בשעות הלילה המאוחרות וזכיתי לכמה שעות של הנאה צרופה וסוליסטית וכמובן גם לשמוע את הבחירות שלי בהמשך ברדיו וזה היה סופר-מרגש.

מלבד הפקת הסרט בשנים שחלפו זכיתי לפתוח מגמת קולנוע בתיכון עמל לוד כבר בשנת הסטאז' שלי – השנה הרביעית ללימודים. עבדתי כמורה לקולנוע עם נוער בסיכון ולמשך שלוש שנים הצלחתי להתרגש יחד עם תלמידות ותלמידים מחוספסים המגיעים מרקע דומה שלי. לצערי בית הספר נסגר מסיבות ביורוקרטיות והחלטתי לא להמשיך ללמד בתיכון בשלב הזה, אלא לפנות לכיוון אקדמי ולהירשם לתואר שני באוניברסיטת תל אביב. לא בחוג לתקשורת, לא בחוג לקולנוע ולא בחוג לחינוך. בחרתי בחוג ללימודי הסביבה ויצאתי לדרך עם מחקר סביבתי שעוסק בקשר בין נשים חרדיות למודעות סביבתית. רציתי מצד אחד אופק תעסוקתי שמתחבר עם האג'נדות שלי ומצד שני חיבור למקום האישי הזהותי שמאוד חשוב לי לתת לו מקום וביטוי. כך נערך מחקר מרתק בשכונה בה מתגוררת המשפחה שלי בבית שמש ובאופן השוואתי בשכונה נוספת קצת יותר פריבילגית בעיר.

בין לבין המשכתי לעסוק בקולנוע כלקטורית בקרן רבינוביץ' בשנים האחרונות. בנוסף, נרשמתי ללימודי תעודה בתחום הוידאותרפיה שזו התערבות טיפולית באמצעות יצירה של סרטים. דומה לתהליך שעברתי בעצמי במהלך העבודה על "שומרת נגיעה" וגם בכל אחת מאלף הצפיות שאני עדיין מקיימת. המסלול כלל לימודים מעשיים וקצת עיוניים בהיקף של 400 שעות במרכז שרון-ישראל והקריה האקדמית אונו. התחום הזה התלבש לי בול על ג'וב נוסף שלקחתי על עצמי ודווקא חוזר למקום החינוכי, אבל הפעם בבית ספר יסודי. לא תכננתי לפגוש תלמידות ותלמידים בגילים האלו, אבל אני מאמינה ששום דבר לא קורה סתם. הגעתי לפני שלוש שנים לקמפוס דורה לאמנויות, בי"ס צומח בשכונת דורה בנתניה. פרופיל של ילדים קשוחים בסיכון שיש להם בסנדביץ' עריסה וחמוצים ? – כמו שאני אוהבת. הנחיתי סדנת וידאותרפיה בתוך בית הספר ובשנים האחרונות אני מלמדת את החיים באמצעות קולנוע במגמה שבניתי בשתי ידיים ולב אחד גדול. הצוות החינוכי במקום הזה פשוט מעורר השראה בכל קנה מידה, המנהלת היא חד-פעמית ואין כמוה בעולם והג'וב הזה מזכיר לי כל פעם מחדש כמה העשייה החינוכית מלאה באחריות וכל כך מרגשת. להתעסק ולעצב על-אמת חיים של ילדות וילדים. אני עובדת אמנם רק פעמיים בשבוע אבל מרגישה את השליחות בכל יום.

לאורך הדרך השתתפתי בהפקות קולנוע של חברים טובים כמפיקה וכיועצת ואני דואגת להישאר מעודכנת בתחום, לא רק על ידי צפייה בקולנוע מקומי ועולמי מהעת הזו, אלא גם בחברות בארגונים כמו "פורום היוצרים הדוקומנטריים", "פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל" ועוד.

בגלל שאני רואה את החיים ב-360 ושומעת אותם כמו DJ, שרופה על רוחב, גיוון ושילובים מעניינים החלטתי להרשם ללימודי דוקטורט בבן גוריון בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. בימים אלו אני עובדת על מחקר שעוסק בעובדי זבל – אלו שעומדים על המשאיות ומפנים את האשפה מהמרחב העירוני. אבא שלי היה נהג של משאית זבל וחלק נכבד מהילדות שלי ביליתי בחירייה או על המשאית. המחקר שלי הולך לכלול גם חלק ויזואלי (איך לא?) ואולי יהפוך גם לסרט דוקו שיעניק פרופיל חברתי ויזואלי למקצוע החשוב בעולם.

אם הגעתןם עד לפה – סחתיין

תודה למכללה על המשבצת והבמה ותודה לכןם על תשומת הלב.
מאחלת לכןם הצלחה בלימודים ובעיקר למצוא את העניין בכל מה שתבחרו לגעת או שיבחר לגעת בכןם ?
פיס אנד לאב
דאודי

מצרפת טריילר לסרט שלי "שומרת נגיעה"